ביום הכיפורים אנו עסוקים בבקשת סליחה בין אדם למקום ובין אדם לחברו. עם זאת, אנו מבקשים מילדינו שיבקשו סליחה פעמים רבות ביום יום. מה המשמעות של המילה ״סליחה״ עבור ילדינו? ומה אנו רוצים ללמד בהתעקשות שילדינו יאמרו ״סליחה״ לאחר שפגעו באדם אחר?
ביחסים שבין אדם לחברו לסליחה יש משמעות עמוקה, בקשת סליחה צריכה להיאמר מתוך כוונה רגשית אמיתית הכוללת חרטה על מה שנעשה, למידה של הטעות שנעשתה והבנה כיצד עליי לפעול בעתיד על מנת להימנע מלעשות זאת שוב.
פעוטות יודעים להבחין כשפגעו באחר, הם נבהלים מתגובתו וחוששים מהעונש שעתיד לבוא, אך הם אינם יודעים להכיר באחריותם ולהבין את משמעות הפגיעה שלהם באדם אחר. בסביבות גיל 4-5 מתגבשת ההכרה של פגיעה באדם אחר לצד התפתחות המצפון וההכרה העצמית, אך אין זה אומר שאמירת ״סליחה״ תתקיים באופן טבעי. ילד לומד להגיד סליחה מתוך התנהגות הוריו וסביבתו כלפי אחרים.
הבעיה מתעוררת כאשר אנו מתעקשים עם הילד שיאמר את המילה ״סליחה״ מבלי שהוא מבין, לעיתים, את משמעותה ומבלי שחש חרטה אמיתית.
האם נכון להתעקש שילדינו יאמר את המילה ״סליחה״ מיד לאחר שחבר התלונן כי פגע בו?
התשובה היא ״לא״. למילה ״סליחה״ אין משמעות בפני עצמה, זו מילה, אלו צלילים, זה חסר תוכן אם הילד לא מבין את אחריותו ואת הפגיעה שפגע באחר.לכן לא נתעקש ממספר סיבות:
הראשונה: איננו יודעים אם אכן ילדינו אשם. אנו, לרוב, לא יודעים מי התחיל. יכול להיות שהילד הרים יד אך זו היתה תגובה להצקות שקדמו לכך. ילד שנתבקש להתנצל כאשר הוא יודע שאיננו אשם, מרגיש מתוסכל וכעוס על אי הצדק.
השנייה: נדמה לנו שאם הילד יאמר ״סליחה״ הוא יבין שפגע ברגשותיו של אחר, אך בפועל מה שקורה הוא שהילד אינו תמיד מבין מדוע עליו להתנצל כשהגן על עצמו (במיוחד אם לימדנו אותו להגן על עצמו…) או שהוא כבר יודע שעל ידי אמירת המילה ״סליחה״, שהפכה להיות סתמית, הוא בעצם ״מנקה״ עצמו מאשמה. כך בעצם לא נעשה שום ניסיון לתקן את העוול שנעשה.
השלישית: לעיתים ההורים חוששים איך הם נראים בעיני חבריהם המבוגרים, כשילדם אינו מתנהג כראוי. למשל: לא אחת ההורה מתארח אצל חברים עם ילדים בני אותו הגיל, הילד המארח מתלונן כי ילדנו הרביץ או פגע בו, ואנחנו ממהרים לדרוש מילדנו שיבקש ״סליחה״. אנחנו עושים זאת מבלי לברר מה בדיוק קרה, וזאת מכוון שאנחנו מרגישים אי נוחות ומבוכה מהמצב.אז סתם ביקשנו ממנו להגיד מילה חסרת תוכן כשבעצם אין מאחוריה בדיקה, חרטה או בירור.
הסיבה האחרונה היא שישנם ילדים שאופן היחסים בינם לבין ההורים הוא של מאבק כוח: כל דבר שההורה יבקש – הילד ירצה לעשות אחרת, ירצה לומר את המילה אחרונה. לכן, גם במקרה בו ההורה מבקש מהילד כי יאמר ״סליחה״ לחבר או לאח שפגע בו, הילד לא יסכים. הוא ירצה לתת להורים את הסיפוק שבלראות אותו מתנצל. במקום להיות עסוק ברגשות האחר, הוא עסוק במלחמה עם הוריו. כך שגם אם ייכנע לבסוף, אמירת ״סליחה״ לא תהיה מתוך כוונה אמיתית אלא מתוך כניעה במלחמה.
כיצד ניתן לגרום לילדים שלנו לבקש סליחה מתוך כוונה ומתוך רצון אמיתי לגרום למי שפגעו בו להרגיש טוב יותר?
- שיקוף – אם ראינו את המתרחש מתחילה, וראינו שצד אחד פגע, הרביץ, חטף צעצוע וכדומה מילד אחר, חשוב מאוד להפנות את תשומת ליבו של הילד הפוגע להתנהגות שלו ולתגובה של הילד הנפגע. לשקף לו למה גרמה ההתנהגות שלו לחברו : ״תסתכל על חבר שלך, איך אתה חושב שהוא מרגיש? למה הוא מרגיש ככה? מה עשית שגרם לו לבכות, לכעוס וכדו׳?״
- להחזיר את המצב לקדמותו עד כמה שניתן – לאחר שהילד מסתכל על חברו והבין מה עשה שגרם לחברו לכעוס, לבכות או להיעלב, על הילד הפוגע לנסות למצוא פתרון שיקל על התחושות שגרם לחברו ואם ניתן אף להחזיר את המצב לקדמותו ככל הניתן. יש לומר: ״איך אתה חושב שאתה יכול לעזור לחבר שלך? איך אתה יכול לגרום לו להרגיש טוב יותר?״ הבנה זו אינה פשוטה כלל ודורשת מהילד לצאת מראייה אגואיסטית של צרכיו ולראות את צרכיו של חברו במטרה להקל עליו ולשפר את תחושותיו. לעיתים, כשלא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, לדוגמא אם הילד שבר משהו שלא ניתן לתקן, יש לנסות להחזיר את המצב כמה שיותר קרוב לקדמותו, במקרה זה: לנסות להדביק או לקנות חפץ זהה חדש.
- דוגמא אישית – הורים מהווים מודל לילדיהם בכל תחומי החיים וגם ביכולת לבקש סליחה, ביכולות להודות בטעות ולבקש סליחה מחבר וגם מהילד שלך. הורים רבים חוששים שאם יבקשו סליחה מילדיהם זה יערער את סמכותם, אך אין זה נכון. בהצגת מודל של בקשת סליחה, ההורים מלמדים את ילדיהם מיומנות חברתית חשובה. סליחה היא לא הודאה בכישלון אלא אמירה לגיטימית וטבעית ולקיחת אחריות על מעשיי. אנו נותנים לילד דוגמא אישית בהבנה שטעות היא אנושית וניתן לכפר עליה. כמו-כן, ילדים לא ילמדו לבקש סליחה אם לא יתייחסו אליהם בכבוד. חשוב לציין שכשאתם מתנצלים בפני ילדיכם, אין לעשות זאת מתוך רגשות אשם אלא מתוך הסבר על מה נעשה לא נכון ומה היה ניתן לעשות אחרת. כמו-כן רצוי שההתנצלות תהיה קרובה ככל הניתן למקרה וכך הילד יוכל לעשות את הקישור.
- כאשר הילד מבקש יותר מידי פעמים סליחה – יש לוודא שבקשת הסליחה לא נובעת מפחד וחשש מתגובת ההורה על התנהגותו או מבעל סמכות אחר שמאיים עליו. ילד צריך לחוש בטוח לטעות, אפילו להתנהג באופן שלילי במכוון ושתהיה לו הזכות לאחר מכן לתקן את התנהגותו על ידי בקשת סליחה וניסיון להקל על האדם שנפגע.
- השתדלו להימנע מלומר לילדכם בשעת כעס ״אני לא סולח לך״ – ילד צריך לדעת שיש לו אפשרות לתקן את מעשיו.
